1הסתירות בחיבורים 9 אשר לסתירות הנמצאות במשנה ובבָּרַיְתּוֹת – הרי הן לפי הסיבה הראשונה. כמו שתמצא שהם =חז"ל בתלמוד אומרים תמיד על משניות וברייתות: "קשיא רישא אסופא!" =תחילתו סותרת את סופו!, ותהיה התשובה: "רישא ר' פלוני וסופא ר' פלוני" =תחילת המקור כשיטת תנא אחד והסוף כשיטת תנא אחר. וכיוצא בזה תמצא שהם אומרים: "ראה רבי דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה וראה דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה" =רבי יהודה הנשיא הסכים עם תנא מסוים במקום אחד והסכים עם תנא אחר במקום אחר, וניסח את דבריהם במשנה כ"סתם", בלי לייחסם למי שאמר אותם. ותמצא שהם אומרים פעמים רבות: "סתמא מני? ר' פלוני היא"; "מתניתין מני? ר' פלוני היא" =קטע זה, המופיע ללא ייחוס אומרו, הוא כשיטתו של תנא מסוים; המשנה הזו היא כשיטתו של תנא מסוים. וזאת רבות מספור.
